יש הרבה משפטים שרווקות שומעות : לא נראה לי שאנחנו מתאימים, לא היה קליק, אני לא בנוי לקשר רציני, עכשיו יצאתי מקשר ארוך ואני מחפש ליהנות קצת, זה לא את זה אני, זה לא אני זו את..

לרובם, נראה לי שהתרגלתי, פחות או יותר, תלוי ביום בחודש, במצב הרוח ואם מרקורי בנסיגה.. אבל יש משפט אחד שלא חשבתי שאי פעם אשמע, ומכולם, הוא הפוגע והמכעיס ביותר. הכוונה כמובן למשפט האלמותי "עכשיו כשאני בזוגיות, הרווקות שלך, איך לומר, לא כל כך מעניינת אותי", שהגיע ממי שהייתה חברה ממש טובה. (ונאמר על ידי אף גבר, לאף גבר – אף פעם)

כמו 50 גוונים של אפור, גם למשפט הזה יש ניסוחים מעודנים יותר או פחות, אבל המשמעות שלו היא זהה בכולן: אני בזוגיות, עליתי בדרגה בסולם החברתי, וזה, פחות או יותר, כל מה שמעניין אותי כרגע. תגידו לי שאני ירוקה מקנאה. אולי כן אולי גם לא.. אז מה? הבעיות שלי פחות חשובות? הכאב שלי נחות יותר? אם תדקרו אותי אני לא אדמם? אם תצבטו אותי אני לא אצתבט?

אני מבינה שכששתינו היינו רווקות והתמודדנו עם אותם דברים ולמדנו להתמודד ביחד זה היה יותר רלוונטי וכנראה גם יותר מעניין. אבל סליחה, חמודה, אני הייתי שם בשבילך גם לבעיות המשעממות עד מוות שלך, שחזרו על עצמן ושטחנת איתי עד דק, ובעיקר לשלבים הראשונים של הקשר שלך, שאת כל כך נהנית ממנו היום.

זה לא ככה סתם, שאני קמה בבוקר ושולחת לחברה שלי הודעת "אנחנו צריכות לדבר". כבר חצי שנה אני מנהלת את הדיאלוג הזה עם עצמי. כועסת בלב ושותקת. טוב לא לגמרי שותקת. הערתי כמה פעמים והיא הקשיבה, ולטענתה גם ניסתה לשפר. אבל אני מודה, אני השתפנתי, ורק עכשיו כשזה ממש נהיה בלתי נסבל, הייתי צריכה לאזור אומץ במשך שבועיים כדי להגיד את הכל, כמו שהוא בלי לתת לה לקטוע אותי באמצע, או לצנזר. כי כמו בכל מערכת יחסים, אני כרגיל, פוחדת שיעזבו אותי.

יחסים הם יחסים ולא משנה עם מי אנחנו עושים אותם. ודרך היחסים עם אותה חברה אני יכולה לראות איך משתקפים לי גם היחסים שלי עם הגברים.

אני יכולה לראות, שבדיוק כמו בזוגיות, גם פה עשיתי כל מה שיכולתי כדי להישאר. פעם חשבתי שזה רע, שאני מושכת יותר מידי, שאני מוכנה לקבל כל דבר ובלבד שלא אשאר לבד. מישהי אמרה לי שזה בדיוק ההפך, שזו תכונה חשובה, שמעידה על נטייה זוגית חזקה. היום אני אומרת, שכמו שחשוב לדעת מתי להתאמץ ולהישאר, אז גם חשוב לדעת גם מתי לשחרר.

הדבר השני שגיליתי זה שאני כנראה השתניתי, או כמו שאני מעדיפה לקרוא זה, עברתי אבולוציה. הרי האופי שלה לא השתנה מקצה לקצה, זה לא שהיא הפכה מאדם אוהב ואכפתי לאדם מניפולטיבי ותועלתני. הכל היה שם כל הזמן. זו אני שהפכתי להיות רגישה יותר ליחס שאני מקבלת.

אם התהליך שאני עוברת עובד, אם אני רואה את הדברים אחרת, אם אני לא מוכנה לקבל פחות מהיחס שאליו אני ראויה, והכי חשוב – אם אני לא פוחדת לקום וללכת כשמגיע הזמן, אז הזמן שלי לזוגיות שאליה אני ראויה מגיע גם הוא.

וכמו שאמרתי לחברות שלי, אם לרגע, אפילו לשנייה, זה יקרה גם לי, שמישהי בבקשה תוריד לי נבוט על הראש.

תודה!

*זג"מת=סג"מת של זוגיות (מילון פישי השלם)