לפני שבועיים בערך, גיליתי משהו שקצת הדהים אותי: החיים שלי פתאום נראו לי משעממים, אפורים ולא מעניינים בכלל…
ההרגשה התעוררה עם בחור שיצאתי איתו. "אני מרגישה לא בנוח לידו" אמרתי למאמנת שלי. "למה?" היא שאלה. "לא יודעת", עניתי, "אולי בגלל שנראה שהוא משיג הרבה בחיים שלו". "אוקי" היא ענתה, "נסי לבדוק מה הערכים שלפיהם את מבצעת את ההערכה שלך, ואם הישגים זה הדבר היחיד שדרכו אפשר להעריך אנשים". חשבתי על זה, אבל ההבחנה המדויקת באה מאוחר יותר, אחרי שנזכרתי באיזה משפט שהוא זרק לי באחת הפגישות שלנו: "תראי את האנשים האלה" הוא אמר לי "אין להם תשוקה לכלום בחיים שלהם". באותו רגע, זה עבר לידי ולא ייחסתי לזה חשיבות, אבל בשלב מאוחר יותר, הבנתי מאיפה נבע הפער שהרגשתי מולו… גם לי, אין תשוקה לכלום…
וזה היה רגע של הלם, של קושי, של פחד ושל דאגה.
אני, מיכל פישי, הראשונה לשמי, בעלת תואר ראשון במנהל עסקים ותקשורת, תואר ראשון בתזונה, דיאטנית קלינית, יוזמת ומקימת פרויקט פר"ח לתזונה, מקימת ומנחת קבוצות הרזיה, בוגרת טריליון סדנאות להתפתחות אישית, מדריכת אירובי, מדרגה, עיצוב, פילאטיס וספינינג, די ג'יי לעת מצוא, מדריכת ריקודי כל הזמנים – זוגות ושורות, מדריכת סלסה, מדריכת האנדאלים וראשוני האדם
משועממת…
מתי בדיוק ואיך זה קרה?
לאט לאט הכל התחיל להתחבר. החיפוש אחרי האושר, השבירה של הנואשות שכבר הגעתי אליה, אבל לא ממש ידעתי מה לעשות איתה, והמשפט שאמרה לי מנחה בסדנא שהשתתפתי בה לאחרונה: "תפסיקי לצאת לדייטים לפחות חצי שנה, תמצאי את האושר שלך לבד, תיהני מהחיים שלך כרווקה" היא אמרה לי. "אני לא יודעת איך לעשות את זה בכלל, זה לא נראה לי אפשרי" עניתי. "את שכחת" היא ענתה, "זה כמו בפיזיותרפיה של השריר, מנסים ומנסים ומנסים עד שלאט לאט מצליחים".
אחר כך הבנתי ש"אושר" היה מונח לא מספיק מדויק, ושבעצם בחיפוש אחרי זוגיות, שכחתי את עצמי, את מה שחשוב לי חוץ מזוגיות ולא שמתי לב שהשריר של התשוקה שלי, התנוון.
אז התחלתי בפיזיותרפיה של תשוקה. חזרתי לרקוד ווסט קוסט סווינג, סגנון שהתחלתי בו מזמן אבל לא התמדתי. הצטרפתי לקבוצת לימוד על בודהיזם, תחום שרציתי ללמוד כבר מזמן וגם חזרתי לעשות מדיטציה באופן שוטף. בנוסף, קניתי לי במתנה שלושה ספרים וכמובן התחייבתי ביני לבין עצמי, להמשיך להגיע לקרוספיט לפחות שלוש פעמים בשבוע.
באחד הספרים שקראתי, כתוב שדברים מגיעים מתוך פעולות, אז כמה פעולות כבר יש לי. עם זאת, אני עדיין בעניין של משהו קצת יותר גדול, שיניע אותי, יעיר את התשוקה שלי, ויגרום לי לקום כל בוקר עם חיוך גדול 🙂
אהבת? קיבלת השראה? מוזמן/ת להרשם על מנת שלא לפספס את הפוסט הבא 🙂
אפריל 22, 2017 at 1:16 pm
ככה התחלתי לרוץ. מצאתי יעד וכל פעם היעד גדל וגדל וגדל עד שהגיע למרתון. וכדי שזה יהיה מגניב בחרתי שהמרתון יהיה בחול.
אז כן תמצאי לך משהו שמדליק אותך ויאללה לעבודה
אהבתיLiked by 1 person
אפריל 22, 2017 at 1:26 pm
מהמם! תודה 🙂
אהבתיאהבתי
אפריל 22, 2017 at 10:20 pm
אולי התנדבות?..
אהבתיאהבתי
אפריל 23, 2017 at 5:19 am
הנעות מגיעות בצעדים קטנים, מגששים. בלי להרגיש תמצאי את עצמך בתוך הדבר הבא כולך. במעברים בין לבין, פתאום מרגישים את תחושת ה'חוסר תשוקה'. ככה זה בכל אופן אצלי. וכן גם אני שמה לב כשאני נמצאת שם אבל בדרך כלל לא שמה לב מתי בדיוק איפשרתי לדבר הבא לסחוף אותי. תהני גם מהרגעים האלה, אל תתני להם להבהיל אותך.
אהבתיLiked by 1 person
אפריל 23, 2017 at 10:59 am
תודה !
אהבתיאהבתי
אפריל 24, 2017 at 3:54 pm
זאת 'בעיה של כל הדור הזה דור השפע יש הכל ומהכל והרבה. אם ההית נמצאת במלחמת קיום היה מספיק לקום בבוקר לראות שהשמש זורחת וזה בחינם. אז ההית מאושרת
אהבתיאהבתי
אפריל 25, 2017 at 11:31 am
פישי, מעניין מאוד ומעורר מחשבה…תודה!
בעבר גם הריצה הייתה תשוקה. כרגע פחות..
אני נהנת מקריאת ספרים..
בהצלחה!
אהבתיLiked by 1 person
יוני 24, 2017 at 10:47 pm
פישי . מדהימה שאת כל כך דייקת אותי בכתיבתך . בתקופה האחרונה נכנסתי למשבר עמוק ביותר. השעמום וחוסר התשוקה היו הכל פינה וכל נים גופי המפורק . נקלעתי סמינר בנושא תת המודע ושם החלו אסימונים ליפול לי. היום אני לומדת הסמכת מטפלים דרך תת המידע חזרתי לחיות . ממליצה לך לצפות בסרטון דרים. מומלץ מאוד.
אהבתיLiked by 1 person
יוני 24, 2017 at 7:48 pm
אשמח לקבל קישור 🙂
אהבתיאהבתי